אני לא הגעתי לכאן מהמסלול הקלאסי של מאמן. ואני חושב שזה היתרון הכי גדול שיש לי כשמולי יושב הורה שמרגיש שהוא מאבד את הילד שלו, או מתבגר שלא מצליח להסביר אפילו לעצמו מה עובר עליו.

גדלתי במצפה רמון בבית פשוט. אמא שעבדה קשה כדי להחזיק את המשפחה, ולא תמיד הצליחה להיות נוכחת רגשית גם כשהייתה בבית. אבא שלא לקח את התפקיד שלו ברצינות . בית של רעש פנימי, לא של שקט. בגיל 12 ההורים התגרשו ועברנו לנתניה, ובגיל 14 בחרתי לעבור לפנימייה צבאית. לא בגלל שהכריחו אותי אלא בגלל שהאמנתי שאם לא יהיה מי שיציב לי גבולות מבחוץ, לא יהיו לי גבולות בכלל. הילד הזה ידע אז שהמצפן שלו תמיד היה בפנים. הוא רק לא האמין בו.

במשך שנים אחר כך חייתי בתוך מרוץ. חמש עשרה שנה כבעלים של עסק לקעקועים. שש עשרה שנה בתפקידי ניהול בעולמות השיווק ומכירות בעולם היוקרה. כלפי חוץ זה נראה כמו הצלחה. מבפנים זה הרגיש כמו מאמץ מתמשך להוכיח שאני שווה.

הפרפקציוניזם דחף קדימה והריצוי שמר על השקט, ושניהם גבו מחיר אחד: ויתור איטי על עצמי. את אותם דפוסים הבאתי גם הביתה, גם לזוגיות, גם להורות. ניסיתי להיות זה שלא עושה בעיות, זה שמחזיק, זה שמסתדר. עד שהבנתי שאי אפשר לבנות חיים על הצלחות חיצוניות, ובטח שאי אפשר לבנות בית על שקט מדומה.

נקודת המפנה הייתה קריסה. כשמבנה שלם של חיים שבנית בעמל מתפרק, נשאר רק מה שאי אפשר לפרק. ושם, בתוך הריקנות הזאת, באה הבנה שקטה אחת: ביטחון אמיתי לא מגיע מבחוץ. הוא נבנה מבפנים. אותו דבר נכון לבית. אי אפשר לתקן את הילד אם הקרקע שעליה הוא עומד רועדת. אי אפשר להחזיר זוגיות אם כל אחד עוד מנהל את עצמו אוטומטית. השינוי האמיתי לא מגיע מהחוץ פנימה. הוא נבנה מבפנים החוצה.

משם יצאתי ללמידה ולהסמכה מקצועית כמאמן רגשי. לא כדי להפוך למישהו אחר. כדי לרכוש כלים מדויקים לשחרור הדפוסים שמנהלים אותנו מבפנים, גם כשאנחנו חכמים, מודעים ו"מבינים" את עצמנו. ובחרתי להתמקד דווקא בנוער, בהורים ובזוגות, כי שם נמצאים הקרבות שאני מכיר הכי טוב. לא מתוך ספרים. מתוך החיים עצמם.

אני יודע מה זה ילד שמסתגר. אני יודע מה זה הורה שמנסה הכל ומרגיש שכל ניסיון מרחיק עוד יותר. אני יודע מה זה לעמוד מול דלת סגורה ולהבין שלא תועיל לי שום שיטה אם אני לא אעבוד קודם על הקרקע שלי. ואני יודע מה זה הרגע שבו ההורה מפסיק לרדוף אחרי הילד, מתחיל לעבוד על עצמו, ופתאום הבית כולו מתחיל להירגע.

זה התהליך שאני מציע. לא תיקון של הילד ולא טיפים לתקשורת. עבודה בשיטת מ.ס.ע, מיפוי, סילוק וסלילת דרך חדשה, שמתחילה מהשורש ולא מהסימפטום. כי בסוף ההתנהגות היא רק הסימפטום. מתחתיה יושבים פחד, אמונות ישנות ודפוסים שאף אחד לא בחר.

אם משהו ממה שכתבתי כאן פגש אותך, כנראה שיש סיבה. אפשר פשוט לכתוב לי.