למה זיכרונות מהעבר עוצרים אותנו

המלכודת של האנשים החכמים

אחת התופעות הכואבות ביותר שאנחנו פוגשים היא הפער בין הפוטנציאל של האדם לבין המציאות שבה הוא חי. אנחנו רואים אנשים אינטליגנטים מוכשרים ובעלי יכולות גבוהות שחייהם נמצאים בהקפאה. הסיבה אינה חוסר כישרון או היעדר הזדמנויות אלא זיכרון בודד תמונת עבר או תכנית חיים שקרסה למשל פרידה מבת זוג או קריירה שלא התרוממה כמתוכנן.

ברגע שהזיכרון הזה צף הם נשאבים לתוך לופ של רומינציה לעיסה חוזרת ונשנית של אירועי העבר מלווה בהלקאה עצמית חריפה. השנים חולפות הפוטנציאל נשאר על הנייר והם ממשיכים לשקוע אל תוך תחושת ההחמצה במקום לקום ולחיות.

נשאלת השאלה למה אדם אינטליגנטי בוחר לכאורה לעצור את חייו ולסבול.

אשליית השליטה: למה אנחנו מלקים את עצמנו

כדי להבין את התופעה צריך להסתכל על המנגנון ההישרדותי שלנו. כשתכנית החיים שלנו לא יוצאת לפועל כמו הזוגיות שחשבנו שתהיה לתמיד מסתיימת או המסלול שתכננו משתבש אנחנו חווים אובדן שליטה מוחלט. המערכת שלנו מזהה את חוסר הוודאות הזה כאיום קיומי.

כאן בדיוק נכנסת לפעולה האינטליגנציה אך היא פועלת נגדנו. המוח מנסה לפתור את הכאב הרגשי כאילו היה בעיה מתמטית. הוא חוזר אל הזיכרון ומנתח אותו לפרטי פרטים עם שאלות כמו מה הייתי צריך להגיד איפה טעיתי ולמה לא ראיתי את זה קודם.

פרופסור סוזן נולן הוקסמה מהחוקרות המובילות בעולם בתחום הפסיכולוגיה הקדישה את חייה לחקר הרומינציה. מחקריה פורצי הדרך הוכיחו שחשיבה מעגלית על העבר אינה מובילה לתובנות או לפתרון בעיות אלא פועלת כמגבר של כאב. היא גילתה שאנשים שנוטים לרומינציה מאמינים בטעות שהניתוח העצמי הזה יעזור להם אך בפועל הוא משתק אותם ומונע מהם לנקוט פעולה בהווה.

ההלקאה העצמית כואבת ככל שתהיה משרתת מטרה פסיכולוגית סמויה והיא מייצרת אשליית שליטה. הרבה יותר קל למערכת שלנו להגיד אני אשם ואני דפקתי את זה מאשר להסכים להכיר באמת המפחידה שאין לנו באמת שליטה על הבחירות של אנשים אחרים כמו האקסית או על נסיבות החיים. האשמה העצמית משאירה את האדם בתחושה שאם רק היה מתנהג אחרת המציאות הייתה בשליטתו.

הרווח הסמוי שבתקיעות

מעבר לאשליית השליטה קיימת סיבה עמוקה נוספת לכך שאנשים עוצרים את חייהם. שקיעה אל תוך זיכרונות העבר משמשת כמנגנון הגנה מפני העתיד.

כשהתכנית המקורית שלנו מתרסקת אנחנו נדרשים להמציא את עצמנו מחדש לקחת סיכונים חדשים אולי לאהוב שוב ולהסתכן בשברון לב נוסף. ההישארות בלופ של העבר בתוך הרחמים העצמיים והכאב המוכר מגנה עלינו מפני ההכרח לצאת שוב אל הלא נודע. כל עוד אנחנו עסוקים בלכעוס על מה שהיה אנחנו מקבלים פטור מהאחריות לבנות את מה שיהיה והכאב הופך למקלט.

הדרך לצאת משם דרך מודל מ.ס.ע

רוב האנשים שמנסים לצאת מהלופ הזה משתמשים בכוח. הם מנסים להסיח את דעתם לחשוב חיובי או להכריח את עצמם להמשיך הלאה. אבל כפי שאנחנו מבינים אי אפשר לשחרר בכוח מנגנון הגנה שהמערכת עדיין בטוחה שהיא צריכה.

בגישת מצפן הלב הדרך החוצה לא דורשת מאבק אלא פועלת דרך מודל מ.ס.ע המאפשר עבודה שורשית ומדויקת

מ - מיפוי השלב הראשון הוא לזהות ולהכיר את הדפוס ההישרדותי שמפעיל אותנו. אנחנו ממפים את הצורך בשליטה ומבינים שההלקאה העצמית והמחשבות הטורדניות אינן האמת שלנו. אנחנו מתבוננים בתוכנית הקודמת שלא יצאה לפועל ומסכימים להכיר בכך שהיא הסתיימה מבלי להילחם במציאות ולהלקות את עצמנו.

ס - סילוק וסלילה במקום להילחם בזיכרון בכל פעם שהוא עולה אנחנו מסלקים את דפוסי ההגנה מן השורש על ידי הסכמה. מסכימים לפגוש את תחושת חוסר האונים שמסתתרת מתחת לזיכרון. כאשר אנחנו מסכימים להרגיש את הפחד מהעתיד ואת כאב הפרידה ללא הניתוח השכלי וללא שום שיפוט האנרגיה הכלואה משתחררת וכך נסלל נתיב תודעתי חדש ושקט.

ע - עצמאות כשהאנרגיה משתחררת והרומינציה נפסקת באופן טבעי האדם מפסיק לחפש את התשובה המושלמת לשאלה למה זה קרה ומפסיק להיות תלוי באנשים אחרים כדי להרגיש בטוח. בשלב זה המתאמן חוזר להחזיק בהגה של חייו וזוכה בעצמאות לבחור את המשך הדרך מתוך שקט ביטחון פנימי ויכולת לממש את הפוטנציאל שלו.

החיים שלנו קצרים מכדי להעביר אותם בחדר המתנה של זיכרונות. הפוטנציאל שלכם נועד להיות ממומש בעולם האמיתי לא בתיקון תיאורטי של העבר. ברגע שמפסיקים לנתח את הכאב ומסכימים פשוט לשחרר את הצורך להגן על עצמנו דרכו העיניים נפקחות חזרה אל ההווה והחיים יכולים להתחיל לנוע שוב.

אם גם אתם מרגישים שזיכרון קשר מהעבר או תכנית שלא התממשה עוצרים אתכם מלחיות את הפוטנציאל שלכם הגיע הזמן להפסיק להילחם בעצמכם. מוזמנים להכיר את העבודה המעמיקה שאנחנו עושים במצפן הלב עבודה של שחרור דפוסים מהשורש שמאפשרת חזרה אמיתית לחיים של יצירה נוכחות ושקט נפשי.