העברה והעברה נגדית

המפגש בין העבר להווה

רוב האנשים מסתובבים בעולם עם תחושה שהם מגיבים למציאות כפי שהיא קורית כאן ועכשיו. אבל בפועל, פעמים רבות אנחנו מגיבים לאנשים סביבנו - מנהלים, בני זוג, חברים או אפילו מאמנים - דרך פריזמה של מערכות יחסים ישנות.

מי שטבע את המושגים האלו לראשונה היה זיגמונד פרויד, כבר בתחילת המאה ה-20. פרויד שם לב לתופעה מרתקת בקליניקה שלו: המטופלים שלו התחילו לפתח כלפיו רגשות עזים - כעס, הערצה, חרדת נטישה או תלות. הוא הבין שהם לא מגיבים אליו כאדם אובייקטיבי, אלא "מעבירים" (Transference) אליו רגשות ודפוסים שחוו מול דמויות משמעותיות בעברם, לרוב ההורים.

העברה מתרחשת כשאדם מפנה ציפיות ופצעים ישנים אל אדם נוכחי. אם כילד הרגשת שאתה לא נראה או שאתה חייב להיות מושלם כדי לקבל אהבה, סביר להניח שתשליך את הציפייה הזו על אנשים אחרים היום. אתה תעבוד קשה מדי, תרצה לרצות, או תרגיש פגוע כשמישהו לא יעריך את המאמץ שלך, גם אם אותו אדם כלל לא התכוון לפגוע בך.

מה אומר המחקר המודרני?

המחקר המודרני, במיוחד בתחומי מדעי המוח ותאוריית ההתקשרות, לוקח את התגלית ההיסטורית הזו ומסביר איך היא עובדת ברמה הביולוגית.

חוקרים מראים שהמוח שלנו מאחסן חוויות ילדות מוקדמות במנגנון שנקרא "זיכרון מרומז" . בניגוד לזיכרון רגיל של עובדות, הזיכרון המרומז שומר תחושות גוף, רגשות ודפוסי תגובה. המוח שלנו, שמתוכנת להישרדות, משתמש בזיכרונות האלו כמעין שרטוט מקדים לכל קשר עתידי. כשאנחנו פוגשים אדם או סיטואציה שמזכירים, אפילו בתת-מודע, דינמיקה ישנה - האמיגדלה (אזור האזעקה במוח) מופעלת באלפיות השנייה.

אנחנו מגיבים מתוך דפוס הישרדותי ישן, הרבה לפני שהחלק הלוגי וההגיוני במוח שלנו מספיק בכלל להבין מה קרה. זו הסיבה שאי אפשר פשוט "לחשוב חיובי" או לנסות להחליף מחשבה באותו רגע - התגובה היא מהירה, עצבית ואוטומטית.

הצד השני של המטבע: העברה נגדית

מערכות יחסים לא מתקיימות בוואקום. כאשר אדם אחד משליך את עולמו הפנימי על אדם אחר, מתעוררת תגובה. זוהי ה"העברה הנגדית" (Countertransference). התגובה הרגשית והאוטומטית של האדם השני לאותה השלכה.

בקליניקה, כמאמן רגשי, אני פוגש את המנגנון הזה בכל יום. מתאמן עשוי להגיע עם צורך עז לקבל אישור, למצוא חן או להוכיח את הערך שלו. במשך שנים, החוויה האישית שלי ניהלה אותי מאחורי הקלעים. חייתי מתוך פרפקציוניזם, צורך תמידי להוכיח את הערך שלי ולתת מבלי לבקש תמורה. אם לא הייתי מודע לכך, ההעברה הנגדית שלי מול אותו מתאמן הייתה ניסיון "להציל" אותו, לרצות אותו, או לספק לו את הפתרון המושלם כדי שיראה את הערך שלי.

כאשר אנחנו פועלים מתוך העברה והעברה נגדית, שני הצדדים למעשה מנהלים דיאלוג של פצעים. אנחנו לא באמת רואים אחד את השני, אלא את שחזור דפוסי העבר שלנו.

לצאת מהלופ: הדרך של מצפן הלב

הבנת המנגנון והמחקר שמאחוריו היא קריטית, אבל ההבנה האינטלקטואלית לבדה לא מייצרת שינוי. אנשים רבים קראו ספרים, חקרו את תאוריית ההתקשרות והבינו בדיוק מאיפה נובעים הקשיים שלהם, ובכל זאת - ברגע האמת מול בן הזוג או המנהל, הדפוס העצבי האוטומטי מופעל מחדש.

במצפן הלב, אנחנו מבינים שהפתרון לא נמצא ברמת המחשבה הלוגית. הבנת ההעברה משמשת אותנו ככלי לזיהוי הדפוס בזמן אמת. העבודה האמיתית מתרחשת כשאנחנו מסכימים לפגוש את הרגש שמתעורר באותו רגע בגוף, ללא ניסיון לברוח ממנו, לשפוט אותו או לתקן אותו.

דרך עבודה עמוקה והסכמה מלאה לנוכחות של הרגש, אנחנו משחררים את הדפוס האוטומטי מהשורש שלו. כשאנחנו מפסיקים להיאבק בצורך להוכיח את הערך שלנו, וכשאנחנו משחררים את הפחד מלהיות בלתי נראים, אנחנו מאפשרים לעצמנו לפעול מתוך בחירה חופשית, ולא מתוך תגובתיות של זיכרון ישן.

אם אתם מזהים שאתם משחזרים פעם אחר פעם את אותן דינמיקות מתסכלות במערכות היחסים שלכם, ואתם מוכנים לעשות עבודה אמיתית שמשחררת את הדפוסים האוטומטיים ולא רק מדברת עליהם, אני מזמין אתכם לקריאה נוספת והעמקה

בשיטת העבודה שלנו במצפן הלב.