מיוצר תוכן נואש ללייקים - לסמכות שמשלמים לה ביוקר

השקט המקפיא של קופת העסק

השעה שתיים בלילה. העיניים שלך שורפות מול המסך אבל אתה חייב לסיים. הרגע סיימת לערוך את המדריך המושלם או לכתוב את הפוסט שישנה לאנשים את החיים. הכנסת לשם את כל הידע שלך את כל הסודות המקצועיים שאספת בדם וביזע והגשת להם את זה על מגש של כסף. בחינם.

למחרת בבוקר אתה מתעורר למבול של התראות. אנשים כותבים לך תודה רבה אתה מדהים איזה ערך מטורף. הגוף שלך מוצף בדופמין. אתה מרגיש שאתה בונה קהילה שאתה משפיע שסוף סוף רואים אותך.

אבל אז מגיע סוף החודש.

הלייקים לא משלמים את החשבונות. יש לך אלפי עוקבים שצורכים את התוכן שלך בשקיקה אבל כמעט אפס לקוחות שמוכנים לפתוח את הארנק. וכשאתה סוגר את המחשב ונשאר לבד בשקט של המשרד מכה בך הכיווץ המוכר. זה לא רק תסכול כלכלי. זה העלבון הצורב של אדם שקורע את עצמו כדי לתת ערך ומגלה שאף אחד לא מעריך את זה מספיק כדי לשלם. זה הפער המכאיב בין מי שאתה יודע שאתה יכול להיות - סמכות אמיתית - לבין הזהות הנוכחית שלך כספק חינמי של רצון טוב.

אתה קורא לזה בניית אמון. אתה מספר לעצמך שזו בניית סמכות ארוכת טווח. אבל המציאות העסקית שלך מוכיחה לך כל בוקר מחדש שהאסטרטגיה הזו פשוט לא עובדת.

כשהמוח מריח ארוחת חינם

הסיבה שהעוקבים שלך לא קונים ממך היא לא כי אין להם כסף ולא כי אין לך אסטרטגיה נכונה באינסטגרם. הסיבה היא שהמוח האנושי תוכנת לזלזל בחינם.

זהו חוק ברזל של טבע האדם שנוסח באכזריות על ידי האסטרטג רוברט גרין: בוז לארוחות חינם. גרין מסביר שמה שניתן בחינם הוא תמיד מסוכן, מעורר חשד, או פשוט מעיד על ייאוש. המוח האנושי בנוי כך שהוא מעריך ומכבד רק את מה שדורש ממנו מאמץ, הקרבה או תשלום. הספרה אפס לא רק חוסכת להם כסף, היא משבשת להם את מערכת ההערכה כלפיך.

איך אתה אמור להפוך לאוטוריטה כשהמוח של הקהל שלך מקטלג אותך כמוצר מדף זול? כשאתה מחלק את כל הידע שלך ללא תנאי, כשאתה תמיד פותר לאנשים בעיות בחינם דרך המסך, אתה לא בונה סמכות. אתה מוחק אותה.

השיקוף האכזרי אף אחד לא יכול להעריך את הפתרונות שלך אם מעולם לא דרשת ממנו להשקיע מאמץ או לשלם את המחיר כדי להשיג אותם.

חרדת נטישה בתחפושת של שיווק

הגיע הזמן להסתכל לאמת בעיניים. חלוקת הערך האינסופית הזו לא נולדה מתוך אסטרטגיה עסקית מבריקה. היא נולדה מתוך אימה.

אתה מבועת מהמחשבה לבקש כסף. אתה רועד מהרגע שבו תציב תג מחיר ראוי על העבודה שלך ואנשים פשוט יגידו לא ויעזבו אותך. למדת מתישהו בעבר שהדרך היחידה להבטיח אהבה ותשומת לב היא להיות שימושי בחינם. עכשיו אתה פשוט משחזר את חרדת הנטישה הזו בתוך העסק שלך.

הפכת את ההקרבה העצמית לאסטרטגיית שיווק. אבל קהל הלקוחות מריח את הפחד הזה מרחוק. הוא מזהה את חוסר הגבולות שלך כהזמנה פתוחה לקחת את המידע ולהמשיך לגלול. אתה הופך לפיתיון מושלם עבור צרכני חינם שיודעים לשאוב ממך ידע מבלי לתת דבר בתמורה. ואז? אז הם הולכים לשלם מחיר מופקע למומחה עייף שלא נתן להם חצי ממה שאתה נתת פשוט כי הוא דורש מהם להתאמץ.

חוק ברזל של טבע האדם הערך החינמי שאתה מחלק הוא לא נדיבות אלא חוזה הישרדותי שבו אתה מוכר את הכבוד המקצועי שלך תמורת לייקים.

הזהות החדשה שלך לא זקוקה ללייקים

אתה קורא את זה עכשיו ומזהה את המנגנון. אבל ההבנה האינטלקטואלית הזו לא תכניס לך כסף מחר בבוקר. המערכת שלך זקוקה ללייקים האלו ולאישור החיצוני כדי להמשיך להפעיל את עצמה. אם רק תנסה מחר פתאום למכור בכוח הפחד להינטש יכריע אותך ותחזור לאותו דפוס של רעב.

הטרנספורמציה הזו - מיוצר תוכן מפוחד שרודף אחרי תשומת לב לאוטוריטה שמושכת לקוחות איכותיים - לא מתרחשת דרך בניית עוד משפך שיווקי. איך אפשר לפתור קונפליקט רגשי עם אוטומציה של מיילים?

הדרך החוצה מהכלא העסקי הזה דורשת פירוק כירורגי של השורש שבו למדת לקשור את זכות הקיום שלך ליכולת שלך לתת לאנשים דברים בחינם. זהו בדיוק התהליך שאנחנו מעבירים בשיטת מ.ס.ע. אנחנו לא מלמדים אותך טכניקות מכירה. אנחנו עובדים עם מצפן הלב כדי לנקות את הדפוס העמוק שגורם לך לחשוב שאתה צריך לשלם כדי שיאהבו אותך.

וכשהמנגנון הזה נופל השקט שמופיע שם מאפשר לך סוף סוף לעמוד מאחורי הערך שלך בלי להתנצל. אנשים יפסיקו לקחת אותך כמובן מאליו ויתחילו לשלם על הניסיון שלך. לא בגלל שלמדת טריק שיווקי חדש אלא פשוט כי שינית את הזהות שלך והפסקת לשדר להם שאתה מונח שם בחינם.